סוריה לוחמת תמיד בהקרבה עד המצרי האחרון, עד הלבנוני האחרון, עד הפלסטיני האחרון... (פתגם ערבי עממי).
האירועים הביטחוניים האחרונים מוכיחים ללא צל של ספק שכל אירועי הטרור המשמעותיים מקורם בדמשק.

בשנים האחרונות שוטפים את מוחנו השכם והערב ה"מומחים" לסכסוך הישראלי – ערבי, ה"מזרחנים" וה"ערביסטים" וכמובן המתעתעים מחבורת אוסלו וגוש שלום כי לב הבעיה המזרח- תיכונית הוא הסכסוך הישראלי- פלסטיני, ואם ייפתר סכסוך זה יבוא השלום המיוחל למזרח התיכון.
הדברים הם הבל ורעות רוח. מוקד הבעיה היא הלאומנות הערבית- סורית ובעיקר הדגם ה"בעת´יסטי" שלה.
הפלסטינים הם בעיה טקטית, לא קיומית. פתרון הסכסוך איתם לא יפתור את הבעיה האסטרטגית – קיומית. האיום העיקרי עלינו הוא סוריה הנשלטת ע"י המפלגה הערבית הלאומנית התוקפנית, מפלגת הבעת´. זהו חוד החנית של האיבה הערבית נגד ישראל. האיבה לישראל הפכה לאובססיבית ב-1966 בעקבות ההפיכה בה עלה לשלטון הפלג השמאלי הקיצוני של הבעת´.
מעט היסטוריה.
לא במקרה הוקמה ב-1948 מפקדת צבא המתנדבים - "צבא ההצלה הערבי" ( ג´ייש אל אנקאז) בקטנה שליד דמשק. לא במקרה התכנסה ועדת הרמטכ"לים הערביים להכנת הפלישה לישראל ב-11 במאי  1948 בעיר דמשק. לא במקרה הייתה סוריה האחרונה בין המדינות הפולשות שחתמה על הסכם שביתת נשק עם ישראל (20.7.49), ולא במקרה היא הפרה אותו בשיטתיות כבר למחרת החתימה....
 
לא במקרה הוקמה ועדת החרם הערבי על ישראל בדמשק ב-1949 והיא ממשיכה לפעול שם גם כיום לאחר 57 שנה.
לא במקרה פועלות מדמשק כל מפקדות ארגוני הסירוב הפלסטינים: "החזית העממית לשחרור פלסטין- המפקדה הכללית" (אחמד ג´יבריל), "אל צאעיקה"- הזרוע הפלסטינית של מפלגת הבעת´ הסורית, "חזית המאבק העממי" (ד"ר סמיר רושה), פאתח- אל אינתיפדה ( הקולונל אבו- מוסא) ועוד ארגונים נוספים.
ולא במקרה פועלות מדמשק המפקדות של ארגוני הטרור הרצחניים ביותר: מפקדת חמאס חו"ל (שקוראת לעצמה "הלשכה המדינית"), ומפקדת הג´יהאד האסלאמי. כזכור גורשה מפקדת  החמאס מירדן בשנת 1999 ומצאה מקלט בדמשק בחיקו החמים של משטר הבעת´.
אגב, בזיון וחרפה הם לקהיליית המודיעין שלנו שאבות הטרור, רבי המרצחים ח´אלד משעל, מוסא אבו מרזוק, עימאד אלעלמי וראמדאן עבדאללה שאלח, מסתובבים ללא חשש בחוצות דמשק, מפעילים ומשלחים את המרצחים- המפלצתיים- הקניבלים לרחובות ערי ישראל, ואנו מחרישים ולא מחסלים אותם. הציבור הישראלי חייב לתבוע מראש הממשלה, משר הביטחון ומראש המוסד לפעול מיד לפגיעה בראש הנחש.
ולא שכחנו כי מדינת הרשע סוריה היא צינור עיקרי להעברת נשק מאיראן לחיזבאללה, והיא צינור למשלוח טרוריסטים לעיראק לפעולות נגד השלטון העיראקי החדש וצבא ארה"ב.
אסור לשכוח כי לצבא סוריה מאגר הנשק הכימי והביולוגי הגדול ביותר בין כל מדינות האויב,ויש לו את אמצעי השיגור המבצעיים המדויקים ביותר (טילי סקאד B,C ו-D ).     
למרבה האירוניה מדינת הטרור של ברוני הסמים לא הוקעה על ידי הקהילה הבינלאומית כאחת ממדינות "ציר הרשע" ואפילו זכתה לחברות במועצת הביטחון של האו"ם.
ומי שחושב וחולם על חתימת הסכמים עם הסורים ראוי שיידע מה חושבים ערביי הגליל על אמינותם של הסורים: "הסורי ימכור לך חפץ שהוא בכלל שלך, ותשלם עליו פי שלוש מערכו האמיתי" (פתגם ערבי גלילי).
ומהו הפתרון המומלץ לבעיה הסורית? בתהליך שנמשך כבר 58 שנים הולך צה"ל ומתקרב לבירת הטרור דמשק. בעימות הראשון, במלחמת העצמאות, ב- 1948 כבשו הסורים שטחים בתוך הגליל שלאחר החזרתם הייתה דמשק במרחק 80 ק"מ.
בעימות השני, ב"מלחמת ששת הימים", שחררנו את רמת הגולן וצה"ל הגיע לאחמדיה במרחק 60 ק"מ מדמשק. בעימות השלישי, ב"מלחמת יום הכיפורים", נבלם הצבא הסורי התוקף. צה"ל חדר לתחום סוריה והגיע למרחק 45  ק"מ מדמשק. בעימות הרביעי, במלחמת לבנון 1982, הובס צבא סוריה וצה"ל הגיע בדרום לבנון לאיזור ינטא- כפר קוק,  24  ק"מ בלבד מדמשק.
תוצאות אלה הביאו לריסון חלקי של התוקפנות הסורית. הסורים יודעים כי בעימות הבא יכול צה"ל להיכנס לבירתם, אך הם מתקשים להפסיק את ההתגרויות ולכן עברו לפעול רק מלבנון באמצעות סוכניהם הגלויים והסמויים בעוד שהגולן הוא השקט בגבולות. הצביעות הזאת זיכתה את שליטי סוריה מבית אסד להגדרה פלסטינית מבריקה: "אסד פי לובנן וארנב פי ג´ולאן" (אריה בלבנון וארנב בגולן).
אם יפעילו הסורים את חיזבאללה לפגיעה בגליל יש לנצל את ההזדמנות לא רק לחסל את תשתית החיזבאללה בלבנון אלא לתקוף את הסורים בסוריה עצמה, כאשר צבאם חלש ונחות ואין להם סיוע של מעצמת- על.

כאשר בעימות הקרוב יובס צבא סוריה, אסור לנו לנהוג כמעשה מלך ישראל יואש שהיכה שלוש פעמים את ממלכת ארם- דמשק ואפשר לה להתאושש, אלא לפעול לפי חזון הנביא אלישע "להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה". (מלכים ב´ י"ג, י"ט). עלינו לקעקע ולרסק את כל התשתית הביטחונית-האסטרטגית של סוריה ולהיכנס ללב דמשק כדי לקטוע את ראש הנחש הארסי.
 
עם כיבוש בירת הלאומנות הערבית והנפת דגל ישראל על צריח מסגד בית אומייה בדמשק ועל קברו של צאלח א- דין, רק אז יחוסל שורש הסכסוך.
יש להכין את דעת הקהל בישראל למהלך הזה. כל גילוי של חולשה והתמהמהות של שנים נוספות עלול להביא לביצוע פעולות של מגה- טרור נגד אזרחי ישראל שיביאו למלחמה עקובה מדם ולאסונות כבדים.