|
|
|
מתי נפלה ההחלטה לפתוח במלחמת ששת הימים, ולמה נקבע יום ה- "ע" ל- 5 ביוני?פורסם ב: בתאריך: 04:06:07בבוקר יום ו´, 2 ביוני 1967 התכנסה במטכ"ל בחדר המלחמה ב"בור", ועדת השרים המורחבת לענייני בטחון לפגישה עם פורום המטכ"ל. המפגש היה טעון ביותר והתפתח לעימות חריף וקיצוני בין הדרג המדיני המתון לדרג הצבאי שדחף לצאת למלחמה. המפגש הסתיים בלי החלטה. ראש הממשלה לוי אשכול דחה את דרישת הרמטכ"ל יצחק רבין לכנס מיד את הממשלה ולהחליט. אשכול הודיע שישיבת הממשלה תתקיים, כרגיל, ביום א´ 4 ביוני.
למרות זאת כינס ראש הממשלה פורום מצומצם בצהרי יום ו´. השתתפו בו שר הבטחון משה דיין, שר החוץ אבא אבן, השר יגאל אלון, מנכ"ל ראש הממשלה
יעקב הרצוג והרמטכ"ל יצחק רבין. דיין אלון ורבין תמכו ביציאה מיידית למתקפה מול מצרים גם אשכול תמך ואפילו אבן המתון לא הביע התנגדות. אך בתום הדיון נקבע כי המתקפה תתחיל "לא לפני יום ב´ (5 ביוני)". במחקרים ובספרים שפורסמו עד היום הועלו שתי סיבות פורמליות לדחיית המתקפה.
הראשונה: הצורך להמתין לשובו של ראש "המוסד" מאיר עמית במוצ"ש – משליחותו בארה"ב כדי לשמוע את דיווחו; והשניה: "צה"ל עוד נזקק להכנות אחרונות". מאחורי הניסוח המעורפל של הסיבה השנייה לדחיית המתקפה ל- 5 ביוני מסתתר סיפור מרתק שלא פורסם עד היום, זהו סיפורו של מבצע ההונאה המבריק שהצליח להפליא והכריע את גורל המערכה בחזית המצרית לפני שנורה אפילו פגז אחד.
רמזתי על כך בפירסום שיצא לאור בשנת 1980 וזהו סיפור המעשה:
היערכות הצבא המצרי בסיני בין ה- 16 ל- 23 במאי 1967 הפתיעה את המודיעין של צה"ל. הערכת אמ"ן היתה כי בעקבות לקחי מבצע "קדש" ב- 1956 יתפרסו המצרים במלוא עוצמתם בגזרה הדרומית שבין אל קצימה וכונתילה, שהתגלתה כגזרת תורפה. בניגוד לציפיות ריכז הצבא המצרי את מירב עוצמתו בקידמת סיני, בשטח רפיח- אל עריש – ג´בל ליבני – ביר אל- חסנה – אבו- עגילה.
יתר על כן, הכוח המצרי העיקרי שנועד לתקיפת נגד לעבר רצועת עזה- הוא המג´מועה (כוח משימה על- חטיבתי) שבפיקוד שאזלי- נערך בפתחת רפיח.
לכן גם תוכנן המאמץ העיקרי של צה"ל בגזרה הדרומית ("קרדום").
אולם בעקבות כניסת כוח השריון המצרי העיקרי דיביזיית שריון 4 למישורי המליז בדרום ב- 24 במאי הוחלט לתקוף בקידמת סיני.
לשם כך היה צורך לבצע פעולות הטעיה שיניעו את הפיקוד המצרי להציב את כוחותיו במערך חדש, שיהיה נוח לצה"ל. המבצע המתוחכם, שכלל בין השאר הפעלת אוגדת הונאה = אוגדה 49 בפיקוד אל"מ שלמה אמבר בגזרת כונתילה;
הנעת כוחות גדולים בשעות היום דרומה והחזרתם צפונה בלילה; והעברת מידע כוזב באמצעות סוכנים כפולים, נועד ליצור את הרושם שהמאמץ העיקרי של צה"ל יבוצע שוב בציר הדרומי. המצרים בלעו את הפתיון, שינו את היערכותם והעתיקו לגזרה הדרומית את שלוש דיביזיות החי"ר המעולות שלהם ואת כל עתודות השריון המבצעיות (דיביזיית שריון 4, חטיבת שריון 14, חטיבת שריון 141, ומג´מועת שאזלי).
יתר על- כן, בעקבות מבצע ההטעיה החלו המצרים מה- 28 במאי בתיגבור נמרץ של הציר הדרומי מקלעת א- נח´ל לכונתילה, ושל השטח שבין כונתילה לאל- קצימה.
לאורך הציר הדרומי התפרסה דיביזיית חי"ר 6 ומצפון לה נערכו מג´מועת יאקוט
(2 חטיבות חי"ר, 45 טנקים ו-72 קני ארט´), ומג´מועת שאזלי.
בחמשת הימים שלפני תחילת המלחמה העבירו המצרים עוצבות שריון נוספות לעבר הציר הדרומי. כך למשל החלה דיביזיית השריון 4 בתנועה דרומה
בליל 2- 3 ביוני והיה ברור שלא תגיע לשטח החדש ותשלים היערכות לפני 6 ביוני.
כתוצאה מתנועות אלה הוחמר מצב הצבא המצרי. בגיזרת המאמץ העיקרי של פיקוד הדרום, שבו נועדו לתקוף כ- 380 טנקים ישראליים (ברובם חדשים), היו
להם 82 טנקים בלבד, ואילו בגיזרה הדרומית עמדו 61 טנקים של חטיבה 8
של צה"ל מול מירב עוצמת השריון המצרי (למעלה מ- 450 טנקים) שלא נערך עדיין להתקפה. וכך עמדו הכוחות המצריים בסכנת לפיתה וכיתור עוד בשלבי הלחימה הראשונים.
לפי המידע שבידינו נוצר תוהו ובוהו לוגיסטי בסיני בעקבות תנועת הכוחות הענקית. המפקדה המצרית איבדה שליטה על הכוחות הנעים לשטחי ההיערכות החדשים. המהומה עמדה להגיע לשיאה ב- 5 ביוני. הרמטכ"ל רבין החליט שזהו המועד המתאים לפעולה ולכן דרש לתקוף לא לפני יום ב´ – 5 ביוני.
המלצתו התקבלה. בבוקר יום א´ 4 ביוני התכנסה הממשלה לישיבתה הרגילה וקיבלה את ההחלטה הבאה ברוב מוחץ: "הממשלה מחליטה לנקוט פעולה צבאית שתביא לשחרור ישראל מטבעת החנק הצבאית המתהדקת והולכת סביבה...
הממשלה מסמיכה את ראש הממשלה ושר הבטחון לאשר למטה הכללי של צה"ל את מועד הפעולה". רק שני שרי מפ"ם נמנעו.
למחרת ביום ב´ 5 ביוני 1967 בשעה 07:45 פתח צה"ל במתקפה בחזית המצרית.
ההצלחה עלתה על כל הציפיות והתכנונים.
|
