ריבונות יהודית בארץ ישראל

לאחר מות יהושע מתחילה תקופה אפלה של פירוד שבטי ועדתי, "תקופת השופטים" בה משועבד העם ברובו או בחלקו לאויבים מקומיים וחיצוניים. המפנה מגיע עם ראשית תקופת המלוכה. שאול בן-קיש מניח את היסוד, ויורשו דוד בן-ישי מקים ממלכה יהודית אדירה המשתרעת מנהר פרת עד נחל מצרים. זוהי הפסגה השנייה בתולדותינו שנמשכה כ- 85 שנים (ימי ממלכתם של שאול, דוד ושלמה). בסוף ימי שלמה מופיעים משתפי הפעולה והבוגדים ומתחילים בחתירה תחת אושיות הממלכה המאוחדת.

מיד לאחר מות שלמה הופך תהליך הפירוד והשבטיות למלחמת אחים בין רחבעם וירבעם בן נבט שגורמת לחלוקת הממלכה לשניים; ולתהליך איטי של דעיכה ונסיגה בשתי הממלכות הקטנות (להוציא תקופה קצרה מאד בימי המלך אחאב).

באמצעו של תהליך זה יש שינוי דרמטי. פיסגת ריבונות שלישית. בימי מלך ישראל ירבעם בן יואש ומלך יהודה עוזיהו שוב יש ריבונות יהודית על כל ארץ ישראל, וגבול ישראל משתרע מ"לבוא חמת ועד ים הערבה". להוותנו זו תקופה קצרת מועד כ- 40 שנים בסך הכל ומיד לאחריה באה קריסה: חורבן ממלכת ישראל וגלות אשור, ו- 136 שנים לאחר מכן חורבן ממלכת יהודה הקטנה, חורבן בית המקדש הראשון וגלות בבל.

תקופת השפל של הגלות נמשכה כ- 50 שנים ואז זורח אור של תקווה "הצהרת כורש" מלך פרס, הקמת המקדש השני בירושלים – 70 שנים לאחר חורבנו, ואחר כך עליית עזרא ונחמיה וייסוד "פחוות יהוד" בתחום האימפריה הפרסית. זאת אמנם לא ריבונות מלאה, אך זהו ניצן של ריבונות. וכשמגיעים ימי "מלכות יוון" – כיבושי אלכסנדר מוקדון ויורשיו מלכי בית תלמי ובית סלווקוס, והפלא ופלא שוב צומחת פיסגה של ריבונות יהודית- הפסגה הרביעית – נגד כל הסיכויים הראליים. למן המרד המופלא רצוף הנסים של יהודה המקבי ואחיו, ולמעשה מימי נשיאותו של שמעון התרסי ועד אחרון מלכי בית חשמונאי, יש בארץ ישראל מדינה יהודית עצמאית (נשיאות ולאחריה ממלכה) שנמשכה כ- 80 שנים. תחומי המדינה התפשטו בהדרגה עד הר החרמון בצפון ועד צפון סיני בדרום מערב.

ושוב הופיעו הפירוד ומלחמות האחים ובעטיים אבדן הריבונות. יהודה הופכת לפרובינקיה רומית-ביזנטית למשך 702 שנים. להוציא חריג אחד שהוא פסגת הריבונות החמישית – תקופת נשיאותו הקצרה של שמעון בן כוסבה ("בר כוכבא") שארכה 4 שנים בלבד.

זוהי תקופת שפל נוראה שתהומותיה חורבן ירושלים, חורבן המקדש השני וגלות רומא הראשונה (70 לספירה), חורבן ביתר וגלות רומא השנייה (130 לספירה).

לאחר כיבוש הארץ בידי הערבים- המוסלמים בשנת 636 לספירה, השפל נמשך עוד 1312 שנים נוספות. אלה שנות השיעבוד של ישמעאל ואדום (הערבים המוסלמים, הצלבנים, הממלוכים, העות´מאנים והבריטים). בתקופה זאת נרדפו היהודים בגלות, הושפלו ונרמסו עד עפר, הוכחדו בחלקם באכזריות שטנית ודווקא שהיו ב"יוון המצולה" וב"שאול התחתיות" של משרפות השואה, קמו כעוף החול האגדי מן האפר ובשנת תש"ח הגיעו אל הפסגה השישית של ריבונות יהודית בארץ ישראל- הקמת מדינת ישראל המחודשת. "המדינה היהודית" כפי שהוגדרה במגילת העצמאות- הלכה מחיל אל חיל, קיבצה גלויותיה והרחיבה תחומיה מן החרמון ועד קצה סיני.

ואז החל שוב התהליך הממאיר של פירוד ושנאת אחים הרודף אותנו 3,700 שנים.

שוב צצו והופיעו המשת"פים והבוגדים מבית בדמות "קואליציות שלום" של השמאלנים פליטי הקומוניזם, האנרכיסטים והאוטואנטישמיים שחברו אל ארגוני המחבלים ושונאי ישראל הניאונאצים באירופה וברחבי העולם. חלפו 62 שנים של ריבונות יהודית חדשה ואורות האזהרה מהבהבים. מספר הסכנה הוא 80 שנים. אלה שנות הקיום של מלכות דוד ושלמה ומלכות בית חשמונאי.

גם אויבינו העיקריים למדו היטב את ההיסטוריה היהודית. חאפז אל אסד נשיא סוריה הקודם חזר והצהיר כי הזמן פועל לטובת הערבים, וכי מדינת ישראל לא תתקיים אחרי שנת 2028. מייסד תנועת המחבלים חמא"ס אחמד יאסין קבע את שנת 2020 כשנת חורבן מדינת ישראל.

אם חפצי חיים אנו, עלינו למוטט ולשבור את האיום ההיסטורי שיופיע בין שנת ה- 70 לשנת ה- 80 של המדינה; והמשימה הראשונה היא למגר כבר כעת את   החתרנות מבית של ה"גיס החמישי". כוחנו יהיה באחדותנו ובאמונתנו כי מדינת ישראל היהודית היא רק בחיתוליה וכי עוד נכונו לה שיאים שיגמדו את השגי מלחמות תש"ח ותשכ"ז.

 עוד  http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/9088

.