אותם הערבים, אותם האמריקנים ואותה הקונספציה...
כמו בכל שנה עולה השאלה הקבועה: האם תהיה מלחמה השנה בקיץ או בסתו (יולי- אוקטובר 2010) ? וכמו תמיד מופיע ראש אמ"ן, והפעם זה האלוף עמוס ידלין, ומרגיע: "הסבירות למלחמה יזומה על ידי האויב היא נמוכה", והוא ורמ"ח מחקר תא"ל ביידץ באים ומזינים את הכתבים הצבאיים בתקשורת ואלה מדווחים לנו כי:
אמנם יש "התרעות" ו"סמנים מעידים" ו"היתכנות גבוהה" לפריצת עימות צבאי יזום
על- ידי האויב – חיזבאללה, חמאס, סוריה – בנפרד או במשותף. אך יש "קונספציה" בעצם לא (שהרי אסור מאז 1973 להזכיר את המילה המוקצה מחמת מיאוס), יש "הערכה מודיעינית" שאומרת כי שלושת צירי בנין הכוח מול ישראל טרם הגיעו ל"בשלות מבצעית" (כל הביטויים במרכאות הם בשפה האמ"נית).
ראשית, הצבא הסורי לא השלים את סגירת הפער האסטרטגי שהוא בבירור לטובת ישראל. שנית לחיזבאללה יש אמנם עשרות אלפי טילים ורקטות אך אין לו עדיין מספיק טילי קרקע- קרקע ארוכי טווח מדוייקים (כמו 600-M) שיהוו איום ממשי על גוש דן. ותנועת החמאס וגרוריה טרם השלימו את ההתבצרות וההצטיידות בנשק שובר שיויון. ובכלל צה"ל הוא צבא חזק מאין כמוהו ויש לו יתרון מוחלט על האויב הערבי- איסלאמי (נשק גרעיני, טילי קרקע- קרקע ארוכי טווח, זרוע אוירית אסטרטגית, מערכות נגד טילים סופר מתוחכמות) ולכן ברור שהערבים לא יעזו לתקוף וליזום מלחמה שהרי אין להם סיכוי לנצח אפילו נצחון חלקי, ואם בכל זאת ינהגו בקלות דעת ובטפשות הם יספגו מפלה מוחצת.
ובאשר לאיראן. היא עדיין רחוקה מהשגת נשק גרעיני מבצעי. ובכל מקרה אסור באיסור חמור לבצע תקיפה מקדימה כי האמריקאים לא מתירים. ואם נפעל עצמאית ונתקוף ראשונים נאבד את תמיכתם המדינית והצבאית. לכן יש להמתין ואולי אפילו לספוג...
אתה קורא ולא מאמין. בדיוק כמו לפני 37 שנים, ב- 6 באוקטובר 1973,
אותם הערבים, אותם האמריקנים אותה הקונספציה ואותה היריבות הפוליטית והמקצועית בין שר הבטחון והרמטכ"ל....
בניגוד למה שרבים חושבים כל הזכויות על בריאת הקונספציות שמורות לא לאלוף אלי זעירא, אלא לראש אמ"ן שקדם לו האלוף אהרן ("אהרל´ה") יריב.
יריב שהתמנה לראש אמ"ן ב- 1964 בנה קונספציה על אי יכולתו של צבא מצרים לצאת למלחמה נגד ישראל לפני שנת 1970. פעמיים, בפברואר ובמרס 1967, שמעתי אותו מציג את ההערכה בפני פורום של קצינים בכירים.
לקונספציה היו שלושה עמודי תווך עיקריים: כשליש מהצבא המצרי מעורב בלחימה במלחמת האזרחים בתימן, הרחק מזירת הקרב עם ישראל ולא סביר שמצרים תפתח במלחמה בלעדיו. הצבא המצרי נמצא בעיצומו של תהליך בניית עוצבות חדשות וקליטת אמל"ח חדיש מברה"מ. בעיקר מדובר בבניית שתי דיביזיות שריון. לא תהיה מלחמה עד שיסתיים תהליך ההקמה בתחילת שנת 1970. יחסי מצרים וסוריה הם בשפל המדרגה ואין סיכוי לפעולה משותפת ומתואמת של שתי המדינות נגד ישראל, מה גם ששליט מצרים נאצר אינו רואה את התקופה כראוייה למלחמה.
הקונספציה של יריב קרסה במאי 1967, כאשר החל צבא מצרים בהזרמת כוחות גדולים לסיני ודרש את פינוי כוח החירום של האו"ם. לזכותו של האלוף יריב אפשר לומר כי כבר ב- 19 למאי הוא הודה שהערכת המודיעין הייתה שגוייה מיסודה.
אך הבעיה הייתה לא רק ההערכה הכללית והקונספציה. כשהתחלתי לחקור לאחר מלחמת ששת הימים את עבודת המודיעין במלחמה אמרו לי קציני אמ"ן שהייתה בידיהם תמונת מצב מעולה על הצבא המצרי ששיקפה כ- 80- 85 אחוז מסדר הכוחות והיערכות צבא מצרים בסיני. במחקר הסתבר לי שבפועל היה כשל מודיעיני גם ברמות האופרטיבית והטקטית. לדוגמה: לא ידעו היכן ה"בור" המצרי (מוצב הפיקוד העליון), היכן נמצא מוצב הפיקוד של מפקד חזית סיני (הגנרל מותרג´י), לא היו נתונים לגבי דיביזית חי"ר סדירה ושבע (!) חטיבות מילואים שפתאום צצו והופיעו. לא ידענו על התוכנית המצרית לבניית קו הגנה שני בסיני מג´בל לבני לג´בל חרים ועד קלעת- א- נח´ל שהתבצעה בפועל בשטח. "קנינו" בלופים ממקור מפוקפק על חטיבה מכווית וכוח משימה על-חטיבתי עיראקי שמוצבים בצפון סיני, ועד סוף המלחמה חיפשו אחריהם וכמובן שלא מצאו...
וביזיון אחר ברמה הטקטית: לא ידענו שבגדוד שריון מצרי סדיר אין 22 טנקים כפי שדווח, אלא יש 31 טנקים וזה פער משמעותי.
בשל הנצחון במלחמה לא נחקר בצורה יסודית הכשלון המודיעיני ב- 1967 ולמעשה הוא הוסתר וטויח לחלוטין. זה הביא להולדת הכשלון הבא כעבור 6 שנים. ב- 1972 החליף האלוף אלי זעירא את האלוף יריב בתפקיד ראש אמ"ן. הוא וקציניו אנשי אמ"ן אימצו בשתי ידים ובהתלהבות את הקונספציה החדשה שבנה יריב מ- 1970. לימים הם טענו שקונספציה זאת ביסודה מצרית ונמסרה להם על ידי מספר מקורות אמינים בצמרת המצרית ובעיקר על ידי הסוכן אשרף מרוואן, חתנו של נאצר.
בעיקרה אמרה קונספציה ב´ כי מצרים לא תצא למלחמה כוללת נגד ישראל בטרם יתמלאו שני תנאים עיקריים:
· רכישת נשק התקפי לתקיפת חיל האויר הישראלי בבסיסיו כדי לנטרל את עליונותו (מפציצים בינוניים ארוכי טווח חמושים בטילים, וטילי קרקע- קרקע ארוכי טווח מדגם "סקאד").
· התקפה משותפת מתואמת בו- זמנית של צבאות מצרים וסוריה.
במשך שנים רבות חקרתי את התנהלות קהילית המודיעין לקראת מלחמת יום הכיפורים ובמהלך המלחמה. המחקר הסתיים עתה והוא עומד להתפרסם כספר בשם: "412 התרעות למלחמה".
לא אעסוק בכל שלל האירועים הבטחוניים מאז מותו של נאצר ועליית אנוור סאדאת לשלטון (ספטמבר 1970) שכללו תרגילי מלחמה בינזרועיים מידי כמה חודשים, בניית יחידות חדשות למכביר, אימוני צליחה מגוונים וקליטת אמל"ח חדיש. אציין רק ששנה לפני המלחמה היו בידי קהילית המודיעין הישראלית התוכנית המבצעיות המפורטות של צבאות מצרים וסוריה, בפירוט מדהים, שלמעשה התבצעו בפועל באוקטובר 1973. מצב שונה לחלוטין מזה שהיה ב- 1967 אך לא יאומן- תוכניות אלה לא הגיעו אל אלופי פיקוד צפון ופיקוד דרום וקציני האג"ם והמודיעין שלהם.
בשלושת החודשים שקדמו למלחמה הגיעו אלינו- משלל מקורות מגוונים- 412 התרעות למלחמה מכל הסוגים. מהתרעות פשוטות ועד ל"סמנים למלחמה"- התרעות האומרות מלחמה בשער (בעוד שבוע, מחר או היום). למרות כל ההתרעות דבקו בקונספציה ראש אמ"ן האלוף אלי זעירא, ראש מחלקת המחקר תא"ל אריה שלו, ראש ענף 6 (מצרים) סא"ל יונה בדנמן, מרבית ראשי הענפים במחלקת מחקר, קמ"ן פיקוד דרום סא"ל דוד גדליה. כל קצין שיצא נגד הקונספציה הוגדר כ"אלרמיסט", "פניקר" ו"הזוי".
קצינים אלה אויימו, ונגד חלקם החל תהליך הדחה. אחד מהם היה סא"ל חגי מן שהיה קמ"ן פיקוד צפון שהתריע בכל עוז ופעל בשטח תוך עקיפת ראשי אמ"ן כולל גיוס אנשי המילואים של יחידת התצפיות ארוכות הטווח, ללא אישור. הוא היה למעשה מועמד להדחה.
התרעות רבות שהגיעו אוכסנו במגירות ולא הועברו לידיעת דרגי הפיקוד הבכירים במטכ"ל. אנשי אמ"ן מחקר לא נרתעו גם מזיוף מימצאים. כך למשל בגיחות הצילום שבוצעו בגזרת הגבול הסורי- למרות מזג האוויר הגרוע- התגלו מימצאים מדאיגים ביותר: ריכוז של ציוד גישור כבד נראה בעורף קו ההגנה השני וזה היה סימן מובהק למלחמה; והחמור מכל דיביזיות השריון 1 ו- 3 לא היו במחנותיהן וגם לא במערכי ההגנה- הסימן הכי ברור ומובהק למלחמה. החומר המפוענח הגיע לאמ"ן מחקר, ושם טענו המפענחים כי יש טעויות בפיענוח של עמיתיהם הצפוניים. רק לאחר דין ודברים קשה הם הסכימו לקבל את הפיענוח הצפוני אך אז טען תא"ל אריה שלו שזה איננו סימן התרעה למלחמה והמציא שלל תירוצים כדי לטהר את השרץ.
במשך שנים ארוכות סיכנו חיילי סיירת מטכ"ל את חייהם כאשר בצעו חדירות ארוכות טווח לעורף האויב והציבו בשטחו "אמצעים מיוחדים" שתפקידם היה יירוט תישדורות בין מיפקדות האויב לקראת מלחמה. בשיא המתיחות דרשו כמה מהקצינים הבכירים האחראים לפיתוח המערכות והצבתם: מנחם דיגלי, יוסי לנגוצקי ויואל בן פורת את הפעלת המערכות מיד. ראש אמ"ן סירב בתוקף. לאחר לחץ כבד הוא אישר רק בדיקה של תקינותם ובמקביל דיווח לרמטכ"ל דיווחי שקר כי האמצעים הופעלו ולמעשה לא הושג באמצעותם מידע חדש.
המימצא החמור ביותר שעולה מן המחקר הוא שהחומר המודיעיני הכמוס והחיוני הועבר רק לחלק מהקברניטים. מי שקיבלו את כולו במועד היו שר הבטחון משה דיין וסגן הרמטכ"ל האלוף ישראל טל. הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר לא זכה לקבלו. לא במקרה היו האלופים טל וזעירא היחידים שדבקו בקונספציה עד הרגע האחרון ממש כולל בישיבות של ה- 6 באוקטובר לפנה"צ.
פורסם כבר בעבר שלקט המודיעין הבהול מס´ 429 ("צבעוני") שהיה מוכן בערב יום הכיפורים 5 באוקטובר ובו הידיעה על התכנית המצרית- סורית לפתוח במלחמה למחרת,
עוכב בהוראת ראש אמ"ן, לא הועבר לרמטכ"ל, והופץ רק למחרת בשעה 07:30, באיחור קריטי של 14 שעות וזה בנוסף לבזבוז של יממה שלמה מעת שהגיעה הידיעה הראשונה לראש המוסד. למותר לציין שגיוס מילואים שהיה מתבצע 40 שעות לפני כן היה משנה לחלוטין את פני המלחמה ומהלכיה.
בשיחה עם הרמטכ"ל דוד אלעזר ז"ל הוא אמר לי במפורש ששתי התרעות קריטיות אחרות לא הגיעו לידיו בעת הגעתן לאמ"ן. אחת נמסרה לו ב- 18 באוקטובר שבועיים לאחר תחילת המלחמה ושנייה לאחר כחודש כאשר כמובן היו חסרות כל ערך.
ועתה אנו מגיעים לבוקר יום המלחמה עצמו כאשר ברור לכולם (חוץ מהאלופים זעירא וטל) כי היום תפרוץ מלחמה בשתי חזיתות.
בשעה 05:30 התקיימה קבוצת דיון מקדימה בלשכת הרמטכ"ל. דדו שלא היה בטוח לחלוטין שהצבא הסדיר יוכל לבלום לבד ביחסי הכוחות הבלתי- אפשריים, מודיע כי החליט לתבוע הנחתת מכה מקדימה על סוריה כדי להשיג עליונות אווירית.
כאן התערב האלוף טל ואמר: "אם כך אתה לא מנסה למנוע מלחמה". דדו השיב: זה רטורית המצב שאנו נמצאים בו". בשעה 05:50 התקיים דיון בלשכת שר הבטחון בהשתתפות הרמטכ"ל. דיין משיב לבקשת דדו: "בתנאים הקיימים, ועם הידיעות שבידינו, אם המצרים יפתחו לפני הסורים, רק אז נוכל פוליטית לתת מכת מנע". דדו מתעקש.
דיין: "הדבר לא בא בחשבון". דדו מתחנן: "כדאי אפילו חמש דקות לפני". דיין מסביר לרמטכ"ל ש"אינו מבין ביחסים בינלאומיים" את המציאות המרה:
"ראשית קיימת הבעיה האמריקאית- צריך תיאום והסכמה עם המימשל בארה"ב, וקיימת בעיית תלותנו בנשק האמריקאי. אם נתקוף ללא תיאום, אנו עלולים לאבד את התמיכה המדינית והסיוע הצבאי". וחוץ מזה "גולדה לא תאשר ואני לא אמליץ".
ואכן בדיון בלשכתה של גולדה שהחל בשעה 08:50, שוב פנה דדו לגולדה וביקש מכת מנע וסיכם: "הדבר יחסוך הרבה חיים". גולדה נאנחה וסיכמה: "נורא מושך להנחית מכת מונעת, אבל זו אינה שנת 1967. העולם מתגלה בכל נבזותו. לא יאמינו לנו".
לימים הסתבר שדיין שיכנע את גולדה כי הצבא הסדיר יבלום את המיתקפה המשולבת תוך 24 שעות, ותוך יומיים יבצעו אוגדת המילואים התקפות נגד ויהדפו את המצרים והסורים לקוי הפתיחה. ואז נקבל את כל התמיכה האמריקנית האפשרית והוא סיכם: "לאחר בירור עם קיסינג´ר (שר החוץ) אין לי ספק בדבר הזה".
מסתבר שדיין וסוכניו במטכ"ל (טל וזעירא) החליטו להמר הימור גורלי. להסתכן בספיגת מיתקפה ערבית מול מערך הגנה סדיר דליל וחלש, כדי לזכות בתמיכתה המדינית והצבאית של ארה"ב. תוך יממה התבררה לדיין האמת המרה. עולמו קרס והתמוטט, והתגובות היו בהתאם. בדיון אצל ראש הממשלה ב- 7 באוקטובר בשעה 14:50 הוא אמר את הדברים הבאים: "לא הערכתי די את כוח האויב, את המשקל הלוחמתי שלו והגזמתי בהערכת הכוחות שלנו וביכולתם לעמוד..." לי הייתה הרגשה שנדפוק אותם במעבר. הייתה לנו הערכה המבוססת על המלחמה הקודמת והיא הייתה לא נכונה. לנו ולאחרים הייתה הערכה לא נכונה על אשר יקרה בשעת נסיון הצליחה..."
אחרי הודאה כזאת כל מילה נוספת מיותרת.
התירוצים לכשל היו בלתי מתקבלים על הדעת. האם הבעיה של המודיעין ב- 1973 הייתה רק מחלת ה"היבריס" (היהירות והגאוה)?
כתב לאחרונה פרופ´ אייל זיסר, בעצמו איש קהיליית המודיעין: "כשלונו של אגף המודיעין לחזות את פרוץ מלחמת יום הכיפורים היה מחדל קולוסאלי. הוא נבע מתוך יהירות וזלזול באויב, ומתוך בטחון עצמי מופרז, שאת מחירו שילמה ישראל ביקר מכל- חיי בניה".
פרופ´ זיסר הציג שתי סיבות לכשלון המודיעיני. למעשה מקור הכשלון הוא עמוק עוד יותר. זה לא רק יהירות, שאננות וזלזול בערבים. זה בעיקר אי-הבנת המניעים של הערבים בסכסוך המתמשך כבר 130 שנים ואי הבנת החשיבה של מנהיגיהם. לא השכלנו להיכנס ל"ראש הערבי" שהוא שונה לחלוטין משלנו.
ומה קרה לאחראים לקונספציה? אהרן יריב חמק מעונש משום שעזב את המודיעין שנה לפני הקריסה השניה; כל כובד האשמה נפל על יורשו אלי זעירא. האלוף ישראל טל,
"רב טפלון" מדופלם, ניצל בעור שיניו מועדת אגרנט שלא קיבלה את כל המידע; והקדיש את השנים הבאות לשיפוץ ההיסטוריה תוך הטלת אימה על ראשי מחלקת היסטוריה במטכ"ל, אולם אל התפקיד הנחשק של הרמטכ"ל הוא לא זכה להגיע.
ואם חשבתם שאחרי "ועדת אגרנט" תם עידן הקונספציות במודיעין, המעורבות האמריקאית בבטחון ישראל ומאבקי הכוח בין שר הבטחון לרמטכ"ל המכהן אתם תמימים. הקונספציה שרירה וקיימת. מבחנה הבא יהיה בתשע"א.
