במלון אבן שושן מוגדר המושג פכחון: "מצבו של פכח, חוסר שכרון, צלילות
הדעת = יש לראות את המציאות מתוך פכחון וידיעת האמת המרה".
זהו תהליך שעברו ב – 6 הימים האחרונים חלקים גדולים של השמאל הישראלי השפוי, שמתחיל להתפכח מחלומות השוא של מזרח תיכון חדש; שלום עלי- אדמות
עם האיסלם הקיצוני ושאר הבלים.
תענוג צרוף היה לקרוא היום בעתון "ידיעות אחרונות" מאמר של הסופר סמי מיכאל מאשיות הקומוניזם בישראל בו הוא תוקף בחריפות בלתי- מצויה את ארגון חיזבאללה ומנהיגו נסראללה וקורא להם "מיליציה פושעת" ו"בוגדים בעמם"
(לי אין ספק שמה שעורר את זעמו של מיכאל היה ירי הטילים על חיפה התחתית שסיכן את ריכוזי האוכלוסיה היהודית- ערבית ...).
 אך כייף אמיתי היה לקרוא את מאמרו של יונתן יבין (בנו של חיים ) שכותרתו "חאלאס". יונתן שאין לחשוד בו כי הוא חבר בארגון חזית יהודית לאומית עבר מטאמורפוזה קיצונית ולהלן הצעותיו לפתרון הבעיה: "הדרך היחידה שהאיסלם השכן הותיר לישראל היא התרת הרסן המוסרי. התרגום לשפת המעשה: חיסולם בכל מחיר של נסראללה וחאלד משעל, הפצצות בדרום לבנון עד לרמת יישור השטח, הפצצה בלתי ממוקדת של רצועת עזה לאחר כל שיגור קאסם; הקמת מנהלת חירום לטרנספר (לאירופה או למדינות ערב) עבור תושבי הרצועה, ובטווח הרחוק: ריקון הרצועה מתושביה וסיפוחה לישראל" ( כך!!).
בקיצור יונתן אימץ את כל הרעיונות שאני מטיף להם במאמרי שפורסמו (לאחר צינזור..) בעיתונים "מקור ראשון" ו"בשבע" מאז שנת 2000, ובשלהם זכיתי לכינוי "ימני קיצוני".
אפילו עתונאי שמאלני קיצוני כמו יגאל סרנה שמטיף תמיד לנסיגה, להתרפסות בפני האויב ולוויתורים, שניסה גם הפעם לבקר את מלחמת ישראל בחיזבאללה וקרא לה "מלחמה מיותרת"; ספג 1200 תגובות של טוקבקיסטים שקראו לו "אידיוט" (בלשון המעטה), אפילו הוא התחיל להרהר שמא באמת הוא אידיוט?
אך אם חשבתם שכולם התפכחו, טעות בידיכם. יש קבוצה של סומים בארובה שגם כאשר יראו הבזק אור גדול יגידו "חושך" ודבר לא יזיז אותם מדעתם (או חוסר דעתם). זוהי קבוצת  "הסהרוריים" – כמה מאות מטורפי שמאל קיצוני- אנשי "גוש שלום" וחבורה של פרופסורים ומרצים מכמה אוניברסיטאות בארץ המורעלים בשנאת ישראל פתולוגית. אותם המציאות והעובדות לא מעניינים – הללו חצו בשבועיים האחרונים את כל הקווים האדומים. הם תומכים בהמן הרשע המודרני מטהרן אחמדינג´ד, חלקם משווים את ישראל לגרמניה הנאצית כמה מהם טוענים שצה"ל ביצע בערבים במלחמת העצמאות מעשים מקבילים לרצח היהודים בידי הנאצים, ויש כאלה הקוראים להפצצת ישראל ולהשמדתה.
בכל חברה נורמלית אנשים כאלה הם מוקצים מחמת מיאוס ומתייחסים אליהם כאל פליטי אגפים סגורים מ"אברבנאל" ו"גהה". אך אצלנו בשל חופש הביטוי הבלתי מוגבל הם פועלים ללא הפרעה. וכיוון שהם בשר מבשרה של האליטה השמאלנית השלטת בתקשורת, הם מקבלים פתחון פה על כל במה תקשורתית.
הגיעה העת לפעול נגדם בצורה חוקית באפס סובלנות. יש להעמידם לדין על סיוע לאויב בעת מלחמה, הסתה, שיתוף פעולה ובעיקר לנתק את צינורות החמצן הכלכליים שלהם. לפטר אותם ממקומות העבודה הממלכתיים והציבוריים (אוניברסיטאות ת"א, חיפה וב"ש), לחלוט לקופת המדינה את כספי הקרנות האנטישמיות המגיעים מאירופה וארה"ב ולהפסיק מימון הסרטים והפירסומים השמאלניים מכספי המדינה.
אבל בסופו של דבר תהליך הפיכחון הוא חיובי. הוא הפך את "המפוכחים" למקובלים בצמרת האליטות וזוהי תחילתו של תהליך ריפוי נפשי המוני בישראל.