מבצע "שטיפת המוח" שביצעו הפסיכולוגים של צה"ל בשנת 2005 לחיילים ולשוטרים לקראת מבצע הגירוש מגוש קטיף ("ההתנתקות") זכה לטווח קצר לנצחון מרשים (על יהודים). אך לטווח ארוך היה זה "נצחון פירוס" שגרם לפגיעה אנושה במוטיבציה ובנחישות של אנשי כוחות הבטחון.
החיילים והשוטרים שהפכו ל"רובוטריקים" = אולפו לדעת שהאויב שלהם הם המתנחלים ולא הערבים. אחרי שנגמר מבצע הגירוש לא טרחו הפסיכולוגים האוילים לתקן את הנזק.
יתרה מזאת אנשי כוחות הבטחון נותרו חשופים במקביל למתקפה פסיכולוגית של ארגוני שמאל טרוצקיסטים ואנרכיסטים כמו: "שלום עכשיו", "בצלם", "מחסום ווטש", "נשים בשחור", "זוכרות" וכו´...
כל הארגונים הללו מגישים חדשות לבקרים תביעות משפטיות נגד חיילים ושוטרים שפעלו בנחישות נגד האויב הערבי; וזוכים כמעט תמיד לגיבוי של שופטי בית המשפט העליון ("כנופית שלטון החוק") שמענישים את הלוחמים. אחד משיאי האבסורד הוא בכך שאזרחים מתנדבים שמנסים לפעול נגד הפורעים הערבים נמצאים בסכנה של העמדה לדין כמו במקרה הידוע לשימצה של כליאת האחים דני ואיציק חלמיש ממעלה רחבעם.
כל זה גורם לסירוס מוחלט של החיילים והשוטרים שהפכו לחדלי אונים ("אימפוטנטים") במאבק נגד הערבים.
הסימפטומים פרצו במלוא החומרה בעת הפיגוע החבלני שהיה בישיבת "מרכז הרב" כאשר השוטרים שהגיעו לאתר התמהמהו, רבצו, תפסו מחסה ולא נקפו אצבע לחיסול הרוצח.
רק הופעתו של קצין צה"ל בחופשה סרן דוד שפירא שנזעק לסייע, עקף את השוטרים הרובצים, וירה ללא היסוס ברוצח סיימה את האירוע.
אגב, ראוי לזכור הקצין חובש כיפה סרוגה.
והיום אירוע חמור יותר ברחוב יפו במרכז ירושלים. במקום היו שוטר ושוטרת חמושים והם לא הרגו מיד את המחבל, אלא היססו. בשיא האירוע עולה שוטר לבולדוזר של הרוצח הערבי ולא יורה בו. הוא מהסס שהרי הוא פוחד לירות במחבל שמא תוגש תלונה למח"ש והוא יועמד לדין לפני שופטי מדינת כל אזרחיה. גם מאבטח שעולה לבולדוזר לא יורה במחבל אלא נאבק בו. מזל גדול היה שעבר שם במקרה על אופניו משה פלסר טירון בסיירת "אגוז", בחופשה, והוא שלף את אקדחו של המאבטח אורון וחיסל את הרוצח הערבי. לא במקרה גם פלסר הוא חובש כיפה סרוגה, ואפילו גיסו של דוד שפירא.
מפכ"ל משטרת ישראל שרואיין לרדיו ליהג במשך חמש דקות על ה"פיגוע המורכב" (הוא חזר על המילה "מורכבות" 12 פעמים) ולא הסביר לנו מדוע השוטר שהיה בתוך תא הנהג של הבולדוזר לא ירה במחבל. לנו זה ברור- השוטרים מפחדים לירות בערבים שהרי הם אינם "האויב".
תוצאות הפגיעה הנפשית האנושה של "ההתנתקות" ניכרו היטב במלחמת לבנון השנייה, שם עסקו חלק גדול מחיילי צה"ל ומפקדיו ברביצה, בתפיסת מחסה במבנים,  בשמירה על עצמם והימנעות ממגע. לא הסתערו, לא גילו נחישות, וחשבו כל הזמן על כסת"ח.
זה היה מחזה עגום= הצבא החזק ביותר במזרח התיכון לא מצליח לנצח ארגון חצי צבאי 
סוג ב´.
בסוג אחד של פעולות, השוטרים והחיילים לא מגלים כל היסוס, בפעולות נגד המתנחלים שמקימים מאחזים או מנסים למנוע הריסת בתים בישובי יו"ש. כאן הם מתנפלים, מכים באכזריות, מפצחים ראשים (ראה "עמונה"), ומי יודע אם בקרוב חס וחלילה לא יפתחו באש ויבצעו וידוא הריגה.
ראוי שצה"ל יקים במהירות ועדת בדיקה מטכ"לית לבדוק את הפשעים שבוצעו בנפשותיהם של חיילי צה"ל והשוטרים.
שני האחראים הראשונים שצריכים להיחקר הם הרמטכ"ל הפורש דן חלוץ ועמו האלוף אלעזר שטרן. אחריהם הפסיכולוג הצבאי הראשי וחבר פיקודיו ובעיקר הפסיכולוגים של חיל האויר. אסור לשכוח שפגיעה נפשית היא עבירה לא פחות חמורה מפגיעה פיזית;
ועל העבריינים לשאת בתוצאות ולא אזרחים חפים מפשע.