|
|
|
איך צה"ל הפך לצד"ל (צבא דישדוש לישראל)פורסם ב: אומדיה בתאריך: 01/03/2009נהרות של דיו ותשפוכת אדירה של מילים שפעו אנשי התקשורת המגוייסת בחודשיים האחרונים, כדי להלל ולשבח את "צה"ל החדש" פרי יצירתו הגאונית של הרמטכ"ל רא"ל גבי אשכנזי. הם הציגו בפנינו צה"ל מסוג אחר,
שהפיק כביכול את לקחי התבוסה נגד החיזבאללה- ארגון טרור מיליציוני סוג ב´- בשנת 2006 והפך למכונת מלחמה נפלאה כמו בעבר. צר לי להשבית את החגיגה אך תמונת האמת המצטיירת בשטח היא עגומה ושונה לחלוטין. צה"ל כשל בשנית תוך שנתיים והפעם נגד ארגון טרור מיליציוני נחות סוג ג´, גדודי עז א- דין של החמאס. לא יאומן אפילו את המשימה הפשוטה של כיבוש תא שטח קטן של 40 ק"מ אורך, ו- 6 ק"מ רוחב לא מסוגל היה צה"ל לבצע. ולאלה שיאמרו שזאת לא היתה מטרת המבצע, ייתכן שזה נכון, אך לאחר שנוצרה ההזדמנות שבוע לאחר תחילת המבצע היא לא נוצלה. אגב, זוהי משימה שכל צבא בינוני באירופה היה מבצע אותה בהצלחה תוך 48 עד 72 שעות.
חזינו במתרחש ושפשנו את עינינו בתדהמה. כוח על- אוגדתי שכלל ארבע חטיבות סדירות מתוגברות, בסיוע עשרות מטוסי קרב, עשרות מסוקי תקיפה, מזל"טים, מיני מל"טים, סטי"לים ואגד ארטילרי; בגיבוי שתי אוגדות מילואים- שחלקן במיגננים וחלקן בשטחי כינוס מאחור; דישדש בשטח במשך 22 יום ולא הצליח לבצע את המשימה האלמנטרית של כיבוש מתחם המסגרת החטיבתית של החמאס בצפון הרצועה. ולא הזכרנו כמובן את אי- כיבוש ציר "פילדלפי" ואת אי הבסת שתי מסגרות החמאס החטיבתיות בחאן יוניס ורפיח.
הביזיון של המלחמה הזאת (מבצע "עופרת יצוקה") מקורו בחששם של שר הבטחון והרמטכ"ל לתקוף את מעוזי האויב, שמא יפלו כמה עשרות חללים בצדנו. ואכן נפלו בה רק 10 חיילים (מחציתם באש כוחותינו על כוחותינו) משום שלא היתה למעשה פעילות צבאית של ממש. צה"ל דישדש בשטח בזהירות מירבית והצליח להגיע לשפל שלא היה כמוהו בכל מלחמות ישראל בעת החדשה. הביזיון הוכפל בשלב השני של הלחימה כאשר התגלתה תמונת האמת על חולשתו ואפסותו של האויב; וגם אז לא העזו שני המתמהמהים ברק ואשכנזי לנצל את הזדמנות הפז היחידאית שנקרתה בפניהם.
במלחמת לבנון השנייה- בקיץ 2006 – נחל צה"ל כשלון חרוץ ומבזה. רק לאחר שלושה שבועות של לחימה הצליחו יחידותיו לחרוג בקושי מרצועה כבושה שעומקה 1- 2 ק"מ (!!), בתגבור של שתי אוגדות שריון מילואים ו- 3 חטיבות חי"ר מילואים כבשו שטח שרוחבו כ- 6 ק"מ... הסתבר אז שמשהו רקוב עד רקוב מאד בארגון הצבאי שנקרא צה"ל,
עד כדי נמק מסוכן.
לאחר סיום המלחמה פעלו "ועדת וינוגרד" וצוותי הפקת לקחים צה"ליים כדי לבחון ולבדוק את שורשי הכשלון. המסקנות העיקריות היו: כשלון מנהיגותי- המפקדים ישבו בעורף לפני מסכי הפלזמה ולא הובילו את הכוחות בשדה הקרב; ביצועים ירודים בשל אי- ביצוע אימונים סדורים ותרגילים חטיבתיים ואוגדתיים במשך שנים; הזנחה פושעת של צבא המילואים והפיכתו לסרח- עודף; מחסור באמצעי לחימה מודרניים (אפודים קרמיים, ציוד לראיית לילה וכד´),
כשלון לוגיסטי בתספוק הכוחות בשדה הקרב, ועוד תירוצים מגוכחים ולא רציניים.
כדי לתקן את הליקויים מונה רמטכ"ל חדש "ירוק למהדרין"- הגולנצ´יק גבי אשכנזי, ניגוד גמור לרמטכ"ל הכושל- "הכחול המעופף" דן חלוץ. אשכנזי החל לתרגל את כל הצבא באינטנסיביות כפייתית. השלים את פערי הציוד בימ"חים,
והטיף לערכים הקלאסיים של צה"ל: דבקות במשימה, חתירה למגע, מקומו של המפקד בקרב הוא בקו הראשון וכד´. ההתלהבות היתה רבה, אך המקצועניים הבינו שכל זה הוא טיוח אחד גדול. חשדותי התעוררו כאשר שמעתי את דבריו של יו"ר "המועצה לשלום ובטחון" האלוף (מיל.) דני רוטשילד: "הצבא מוכן בצורה בלתי- רגילה". מי שמכיר את חבורת אלופי הפייסנות וההתרפסות מהמועצה היה צריך להבין שחותמת ההכשר שלהם מעידה על ההפך הגמור מהמציאות. חשדותי גברו כאשר שמעתי את הערכות המודיעין של "הברונים מינכהאוזן" מאמ"ן והשב"כ
(ידלין את דיסקין). הם הציפו אותנו במידע מפחיד על עוצמת צבא החמאס.
סיפרו לנו על "דיביזית עזה" הנוראה במתכונת איראנית שכוללת 15,000 ואפילו 20,000 לוחמי קומנדו מאומנים. דיביזיה שמבוצרת במתחמים חטיבתיים וגדודיים עם מינהרות ותעלות, באלפי בתים ממולכדים באלפי טונות חנ"מ (!!)
במלכודות פתאים ובבורות ייקוש בכל צומת רחוב; ויש לה זרוע רקטית המצויידת באלפי טילים מדגמי קאסם, גראד, גראד משופר ומאות קני מרגמות בינוניות וכבדות וכמובן טילי נ"ט ונ"מ אמיתיים (לא ר.פ.ג...).
לי היה ברור שמטרת כל סיפורי המעשיות הללו היא כדי למנוע כל תכנית וכל רצון להכניס כוחות קרקעיים לפעולה ברצועת עזה כדי למגר את החמאס ולחסלו. בעיקר משום שמישהו עלול לאחר שלב כזה להאחז מחדש בחבל עזה לתקופה ארוכה ואולי אפילו שומו שמיים לחדש את ההתיישבות היהודית באיזור.
בדיקה מקצועית של "תיקוני אשכנזי" הוכיחה שהכל טיוח ובעיות היסוד של 2006 נותרו כשהיו. ראשית כל הרמטכ"ל החדש הוא אותו אלוף פיקוד הצפון שפקד על המנוסה מלבנון בשנת 2000; ואותו האלוף שהיה אחראי לביזיון של חטיפת שלושת חיילי ההנדסה בהר דב. שנית, הוא מתומכיה הנלהבים של ה"תהדייה" ויעשה הכל כדי לא להכניס כוחות קרקעיים ללחימה בעזה – בגיבויו של שר הבטחון ברק- "הבורח הסידרתי". איך אמר עליו לאחרונה אחד מאלופי המטכ"ל: "יש בו זהירות ואיפוק. עניין אבדן הלוחמים הוא נקודה רגישה אצלו". אכן רמטכ"ל מוזר, הוא מוכן לאבד אזרחים, אך לא מוכן לסכן חיילים. במצביא יוצא דופן כזה טרם נתקלו ההיסטוריונים הצבאיים עד היום.
איך זה השפיע בשטח? הפעם הכוחות היו מתורגלים היטב, המח"טים נעו בראש החטיבות, לכל החיילים היו אפודים קרמיים, אש הסיוע היתה מתואמת ואדירה (לפי השמאלנים – "בלתי מידתית") היה שת"פ מעולה בין כוחות הקרקע והאויר, האוייב היה נחות בהרבה מהחיזבאללה , ובכל זאת התוצאות היו דלות להחריד: "כירסום פה- כירסום שם";
"כניסה לפאתי" הישובים והשכונות, פשיטה ונסיגה, דישדוש ושוב דישדוש וכן- נגענו בשוליים של כוח החמאס העיקרי.
הסחבה הפשוטה לכשלון היא שהרמטכ"ל והקבינט הבטחוני פעלו עם מד- נפגעים ביד, הם חששו מאבידות והסתבכות וביזבזו בהססנותם את אפקט ההרתעה של התקיפה האוירית המסיבית. הם לא רצו כלל לנצח את החמאס ואפילו לא לשבור את שלטונו. ניכר היה שהרמטכ"ל חושב על ועדת החקירה הבאה.
כוחות הקרקע נכנסו מאוחר מידי, ונעו באיטיות מדהימה. לא יאומן, אך האוגדה- המשימתית המובחרת ביותר של צה"ל (צנחנים, גולני וגבעתי) לא הצליחה להביס חטיבה אחת של החמאס במשך שלושה שבועות. אפילו מערכת אום- כתף
השערוריתית מ- 1956 וקרב סולטאן יעקוב האומלל מ- 1982 נראים טוב יותר. ההבקעה המהירה של חטיבת השריון 401 שביתרה את הרצועה בציר קרני- נצרים – חוף הים, תוך ארבע שעות בלבד, הוכיחה מה ניתן היה לעשות אילו אוגדת שריון היתה מופעלת ב"ציר פילדלפי". אין לי ספק קל שבקלים שהיא היתה מגיעה מצומת רפיח עד מוצב "אלוף" שעל החוף בשעתיים בלבד ומשיגה הישג אסטרטגי מהמעלה הראשונה שהיה משנה את כל הישגי המלחמה לטובה. אך גבי אשכנזי שיקשק, וברק פיקפק ואולמרט ריתק.
אז מלחמת "באנו, הפצצנו והרתענו" את הסבתא של טומי לפיד מרפיח, הסתיימה בהפסקת אש חד- צדדית. האם שיקמנו את ההרתעה? ממש לא. להיפך. היא כורסמה עוד יותר. האסלם הקיצוני יקבל מהר מאד חיזוק אדיר. הם מאמינים באמת ובתמים שזהו "נצחון אלוהי". 1300 שהידים כולל 300 ילדים הם מתאבנים בארוחת הערפדים של החמאס ו"משמרות המהפכה". אלה לא ירתעו גם מ- 13,000 חללים בדרכם "לנצחון השלם" בגן העדן הארצי. השאלה היחידה היא לכמה זמן דחינו את העימות הצבאי הבא? לחצי שנה או לשנה.
בואו ונסכם את "הישגי" מבצע "עופרת יצוקה": ההרתעה הישראלית לא שוקמה, להיפך. במטכ"ל האיראני ובמטכ"ל הסורי חגגו את גילויי הפסיביות הזהירה של צה"ל. התברר שהצבא היהודי=הצבא החזק ביותר במזרח התיכון הפך לאלוף העולם בזחילה. מערך המילואים לא שוקם, כיוון שיחידות המילואים לא לחמו בפועל ורק מבחן התוצאה בעימות האמיתי יוכיח אם חל שינוי לטובה. והעיקר ציר הרשע יוכל לנפנף בהישג הבדיוני שלו "המקאומה" (ההתנגדות) המיתולוגית, ולגרור אליו רבים וטובים בעולם הערבי המתון. ורצוי לא לשכוח עובדה ביולוגית מוכחת, "הנשר"
(הצבא המצרי) נוהג לתקוף ולאכול חיות פגועות או נבילות (פרטים אצל ח"כ יובל שטייניץ). ואל הנשר הזה הלכנו לשתף פעולה באיוולתנו.
ואכן מיד אחרי נסיגת "צה"ל החדש" מחבל עזה החל ירי תלול- מסלול של החמאס על ישובי הדרום. תחילה טיפטוף, ואחר – כך ירי יום- יומי בחינת מצפצפים עליכם (בערבית: "תוז"!!). בחודש שחלף מאז סיום המבצע נורו לעבר ישראל 78 פצמ"רים, טילי גראד וטילי קאסם. התגובה של צד"ל היתה התקפה על מספר מנהרות מבריחים וכמה מוצבי חמאס נטושים!!!
וראוי שכולנו נזכור את דברי אהוד אולמרט ב- 1 בפברואר: "הקבינט הצהיר שאם יהיה ירי נגד תושבי הדרום, תהיה תגובה חריפה ולא מידתית. התגובה תינתן במקום, בזמן ובדרך שנבחר".
כעבור שלושה ימים הצהיר אהוד ברק: "אני מציע לחמאס לא להתחכם. הגראד שנפל באשקלון לא יעבור בלי תגובה". אשרי המאמין. התגובה לא היתה, אפילו לא תגובה מידתית, כיוון שהרמטכ"ל המתמהמה אשכנזי לא מאשר אפילו תקיפת חוליות של משגרי טילים (!!) והנה אתמול בשבת (28.2) נחת טיל גראד משופר בחצר בית ספר תיכון באשקלון, ומיד נחלץ ראש הממשלה הכושל והמתעתע להצהיר שוב בתקיפות: "תגובתנו תהיה כואבת, חריפה וחזקה". והנהגת החמאס השיבה לו: "כאלם פאדי", כלומר דברים בטלים. החמאס ממשיך להתחמש בקצב מסחרר ומתארגן מחדש, צה"ל מדשדש, וההישגים הדלים של "עופרת יצוקה" נשחקים מידי יום.
אז שוב נכשלנו, ושוב יוקמו ועדות בדיקה והפקת לקחים שמסקנותיהן יושלכו לפח האשפה ההיסטורי... ובינתיים צה"ל הפך ל"צבא דישדוש לישראל" ואנו אנה נביא את החרפה.
ואם תשאלו האם יש פתרון? יש, והוא פשוט ואכזרי. כדי לחסל נמק (גנגרנה) יש לקטוע, ולקטוע בחדות עד לשורשים. כל הדרג השלטוני- המדיני והצבאי שאחראי למחדלי הנסיגות והגירוש בתשע השנים האחרונות חייב לפנות את הזירה ולתת את הדין על מחדליו. כי המלחמה הבאה נגד דיביזיות איראניות וסוריות, אמיתיות ולא וירטואליות תהיה אופרה אחרת. אנו עומדים לראשונה מאז מאי 1948 לפני מלחמה קיומית, ובמצב כזה אין מקום לסנטימנטים ורחמים. המהפך מן היסוד יהיה האתגר הראשון שתצטרך לבצע הממשלה החדשה שנבחרה בפברואר 2009;
זה יהיה מבחנם האמיתי של ביבי ובוגי.
|
